פסק-דין בתיק ת"ק 9832-06-11

1.    התובעת היא בעליה של דירה ברחוב הרב ברלין 22 בירושלים. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ניהלה בדירה קליניקה פרטית לפסיכולוגיה.

2.    בחודש נובמבר 2010, קיבלה התובעת חשבון מים המתייחס לתקופה של חודשים 9/10 - 10/10, שעל פיו היתה צריכת המים שלה 107 קוב. מדובר בצריכת מים הגבוהה עשרות מונים מצריכת המים הממוצעת של התובעת בין השנים 2008 ו-2011. בעקבות זאת קיבלה התובעת לביתה חשבון מים על סך של כ-1336 ש"ח.

3.    עקב כך, פנתה התובעת לנתבעת ובעקבות פנייתה נשלח מד המים לבדיקת מעבדה במכון תקנים חיצוני. כעולה מתוצאות הבדיקה, למד המים 3 בדיקות שונות ובכולן הוא נמצא תקין, ובכולן היתה הסטייה נמוכה מהתקן שנקבע בתקנות מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח - 1988.

4.    בהתאם לכך, הוחזר מד המים למקומו, והנתבעת חייבה את התובעת בסך נוסף של    103 ש"ח, בגין הוצאות הבדיקה.

5.    אין מחלוקת, כי לאחר החזרת מד המים למקומו שבה צריכת המים של התובעת לרמה הממוצעת.

6.    למרות תוצאות בדיקת מד המים, התובעת טוענת כי על הנתבעת להשיב לה את הפרשי הגבייה (בין הצריכה הממוצעת לצריכה הגבוהה), וכן לזכותה בעלות הבדיקה. את דרישתה היא תולה בכך שלא היתה בדירתה באותה תקופה נזילת מים, דליפה או צריכה מופרזת וכן שלא ידוע לה על התחברות של אחר לקו המים שלה.

7.    התובעת פנתה אל הנתבעת פעמים מספר בתביעה לבטל את החיוב בגין הצריכה הגבוהה, אך הנתבעת דחתה את בקשתה, ולפיכך הגישה תביעה זו.

התביעה הוגשה על סכום של 2,500 ש"ח, הכולל, לדברי התובעת, את הסכום שבו חויבה בחשבון המים הכוזב, את עלות בדיקת מד המים, וכן את הוצאותיה ואת עוגמת הנפש שנגרמה לה.

8.    בתמיכה לטענותיה, הציגה התובעת הצהרות בכתב של שני שרברבים, אשר הוזמנו על ידה בחודש נובמבר לדירה והתבקשו לבדוק האם ישנה נזילה ממערכת האינסטלציה של הדירה. השרברבים ציינו, כי הבדיקות שערכו העלו כי מערכת האינסטלציה של הדירה תקינה לחלוטין ולא נמצאה נזילה.

9.    בנוסף, הציגה התובעת הצהרות בכתב של שניים משכניה, שבהן אישרו, כי מזה 11 שנים משמשת הדירה כקליניקה מקצועית של התובעת, וכן כי במהלך השנים האחרונות לא ביצעה התובעת בדירתה שיפוצים שעשויים לשמש הסבר לצריכה גבוהה של מים בתקופה הרלוונטית.

10.     לטענת התובעת, היא נמצאת בדירה כשעתיים ביום בממוצע, כאשר מלבדה לא נכנס איש לדירה, גם לא לצורך ניקיון ותחזוקה שוטפת. כמו כן, לדבריה, במהלך התקופה הרלוונטית לא הבחינה בכל דבר חריג בדירה, לרבות רטיבות או דליפה ממקור אחר, ושללה אפשרות לפיה השאירה ברז פתוח או שמי מדיירי הבניין התחבר ללא ידיעתה לקו המים של דירתה.

11.     בכתב הגנתה הפנתה הנתבעת להוראת הסעיף הרלוונטי בכללי המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), תשנ"ד - 1994, ממנה עולה כי מד המים הוא הקריטריון היחיד שעל פיו יש לחייב את הצרכן. כמו כן, הפנתה הנתבעת לתקנות מדידת מים הנ"ל, מהן עולה, כי צרכן הטוען לתקלה במד המים ישא בהוצאות הבדיקה, ההחלפה וההובלה של מד המים, אלא אם בבדיקה נמצא כי מד המים אכן לא היה תקין.

12.     הנתבעת ציינה, כי קריאת צריכת המים החריגה נקראה בשני מודדי מים שונים - במד המים הראשי של בניין המגורים, המותקן לפני מודדי המים הדירתיים ושבאמצעותו נמדדת הצריכה המשותפת של דיירי הבניין, ובמד המים הדירתי של התובעת.

יש לציין, כי בנוגע לאותה בדיקה שנערכה ע"י עובד הנתבעת, לא הוצג דוח אודות הבדיקה.

12.     לטענתה, לאור תוצאות הבדיקה, אין כל בסיס לתביעה, ואין זה מתפקידה לגלות וליתן הסברים לצריכה המוגברת, שייתכן שנובעת מדליפת מים, השארת אחד מברזי המים במצב פתוח, דליפה, גניבת מים ע"י אחר, וכיו"ב .

13.     בדיון ציין נציג הנתבעת, כי מבדיקה שערך, מד המים הדירתי הותקן בחודש אפריל 2007, וכי הנתבעת דואגת להחליף ביוזמתה את מודדי המים אחת ל-5 שנים לערך.

14.     לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. בדיקת מד המים הצביעה אמנם על תקינותו, לכאורה, אולם התובעת מצדה הוכיחה כי צריכת היתר לא נגרמה בשל נזילה או בשל שימוש חריג באותה תקופה.

אני מקבלת את טענת התובעת, כי היא השתמשה בדירה כקליניקה מקצועית, ולצורך זה נמצאה בדירה כשעתיים ביום בלבד. כמו כן, אני מקבלת את טענתה, לפיה היא לא הבחינה בכל דבר חריג שעשוי להסביר את הקריאה החריגה. אני מוצאת שעדותה של התובעת היתה אמינה וישרה וכי אין היא מנסה להתחמק מתשלום חשבון המים בדרכי מרמה, ולא מצאתי סיבה להטיל ספק באמיתות דבריה.

גרסת התובעת נתמכת בטבלה המפרטת את צריכת המים של דירתה במשך 3 שנים, בין 2/08 ל-2/11. מהנתונים שבטבלה, שאינם במחלוקת, עולה כי במשך כמעט 3 שנים עמדה הצריכה הדו-חודשית הממוצעת של התובעת על פחות מ-1.5 קוב, ובסך הכל צרכה 23 קוב במשך 3 שנים. לאור הנתונים הללו ולאור העובדה שהוכחה, כי לא נוצרה דליפה של מים ממערכת האינסטלציה הדירתית, צריכה דו-חודשית של 107 קוב מים נראית בלתי סבירה. לשם השוואה, מדברי נציג הנתבעת בדיון עולה, כי כמות של 107 קוב מים קרובה לצריכה הדו-חודשית הממוצעת של כל דיירי הבניין גם יחד.